לא לומדים: ימי החופשה של בתי הספר לא מתואמים עם אלה של ההורים, והמשק מפסיד
הורים יקרים, שרדתם את אוגוסט החם ונטול הקייטנות? חוגגים את חזרת הילדים לבית הספר? בטח גם הילדים שמחים לחזור לחברים, לחצר ואפילו לכיתה. ובכן, אתם לא לבד. למרות שישראל היא שיאנית בכל מה שנוגע למספר ימי הלימוד בשנה, חוסר סנכרון בין חופשות הילדים לאלה של ההורים לצד ימי חופשה מעטים לשכירים – משפיעים עלינו כהורים. בנוסף, הם גם פוגעים בכלכלה ובפריון העבודה הישראלי.
אז עכשיו כשהילדים חוזרים ללימודים (ורגע לפני שהם יוצאים לעוד חופש בחסות ראש השנה), התפנינו לכתוב מעט על פריון העבודה בישראל והקשר בינו לבין החופשים בבית הספר. נתחיל בהגדרה – מה זה פריון עבודה? במילים פשוטות, מדובר ברמת הפרודוקטיביות של העובדים במשק, כלומר כמה תוצר שעת עבודה שלהם מספקת. את פריון העבודה לשעה מחשבים כך: מחלקים את סך התוצר הלאומי הגולמי בשכלל שעות העבודה במשק.
לפי חישוב זה, ישראל נמצאת הרחק מאחור ביחס לקבוצת המדינות המפותחות, OECD. כך, במדינות כמו בלגיה, דנמרק או שווייץ, עובד במשק מייצר כ-80 דולר לשעת עבודה. בארה"ב – כ-77 דולר. ממוצע ה-OECD הוא כ-59 דולר בפריון עבודה שעתי. וישראל? אצלנו פריון העבודה עומד על 47 דולר לשעה בלבד, ואיתנו נמצאות מדינות כמו טורקיה, צ'כיה וליטא.
האם לו"ח ימי הלימוד וימי החופשה בית הספר פוגע בפריון העבודה בישראל?
בדו"ח שהוציאה הכנסת לקראת סוף 2021, תחת השם "פריון העבודה בישראל ובמדינות המפותחות והגורמים המשפיעים עליו" – מפורטות מספר סיבות לפריון העבודה הנמוך יחסית בישראל. בין היתר מזכירים החוקרים פערים בהון פיזי ותשתיות – ציוד חדיש, תחבורה יעילה וכדומה; בהון האנושי – השכלה, העסקת עובדים זרים, מיומנות והכשרות מקצועיות; במבנה של המשק עצמו – רמת תחרותיות, משקלם של ענפים עם פריון עבודה נמוך; וכן, עצימות העבודה – כלומר, כמה שעות עובדים בשבוע (בישראל מספר שעות העבודה השנתיות גבוה בכ-14.8% לעומת ממוצע מדינות ה-OECD) וחוסר התיאום בין חופשות התלמידים לחופשות ההורים, מה שמאלץ הורים לפספס ימי עבודה.
בדו"ח אחר, הפעם מטעם חטיבת המחקר בבנק ישראל, שנקרא "העלאת רמת החיים בישראל באמצעות הגדלת פריון העבודה" – אומרים החוקרים שלתיאום בין ימי החופשה של המועסקים לימי החופשה במסגרות החינוך לילדים עשויה להיות תרומה לפריון ולתוצר. לפי בדיקתם, "על ידי שינוי של חלוקת ימי החופשה ופיזורם (כגון לימוד בחופשות במקום לימודים בימי שישי) אפשר לצמצם את הפער בין ימי החופשה של הילדים לימי החופשה של ההורים בכ-60%". המשמעות, לפי מחברי הדו"ח, היא גידול ישיר לתוצר הלאומי של מיליארד שקל בשנה, לפחות.
כשהילדים בבית ואמא ואבא בעבודה
אבל רגע אחד, איך זה מסתדר עם הנתון שמראה שילדי ישראל לומדים יותר ימים בשנה, ביחס לילדים באירופה, ארה"ב, קנדה ואוסטרליה? ישראל היא שיאנית ימי הלימוד בשנה בחינוך היסודי מבין מדינות OECD עם 219 ימי לימוד בשנה. ביפן, שנמצאת מיד אחרי ישראל ברשימה זו, לומדים רק 201 ימים בשנה. וצרפת, ספרד ומדינות נוספות – כ-160 ימי לימוד בשנה בלבד. ממוצע OECD הוא 185 ימים בשנה.
כשהילדים נמצאים בבית הספר כל כך הרבה זמן, היינו מניחים שפריון העבודה של הוריהם יהיה גבוה במיוחד, מכיוון שבית הספר מעניק להם זמן רב לעבוד. אבל המציאות מספרת סיפור אחר. אז מה קורה פה?
ובכן, הצד השני של המטבע הוא ימי החופשה של ההורים. כשיש מעט ימי חופשה בתשלום זמינים לעובד, וחופשות בית הספר אינן מסונכרנות עם החופשות מהעבודה (בחגים ובחופש הגדול) – עובדים נאלצים למצוא פתרונות. חלק יפספסו ימי עבודה, חלק יעבדו מהבית כדי להיות עם הילדים, חלק יעזבו את המשרד מוקדם – כל אלה משפיעים לשלילה על פריון העבודה. אפילו הצורך לנהל חמש שיחות טלפון ביום עם הבייביסיטרית כדי להסביר לה איפה השניצלים, גורע מהפריון.
בדו"ח בשם "חופשות במערכת החינוך והתאמתן לחופשות ההורים" שיצא מטעם הכנסת, מצוין כי "על פי נתוני ה-OECD, ישראל נמצאת מתחת לממוצע מבחינת מספר ימי החופשה השנתית המינימלי הניתן לעובדים על פי חוק. הממוצע במדינות ה-OECD הוא כ-19 ימים, לעומת 12 ימים בישראל". במילים אחרות, להורים פשוט אין מספיק ימי חופשה זמינים כדי לכסות על הימים בהם התלמידים בחופשה וההורים לא.
זה יוצר סיר לחץ בלתי אפשרי, שבו כולם מפסידים: ההורים קורסים תחת הנטל, הילדים יושבים בבית בזמן החופשות, המורים סובלים מעומס ומחוסר רציפות בחומר הנלמד – והמשק מציג תוצאות פריון גרועות במיוחד. רבים ודאי זוכרים מחאות מקומיות שהרימו הורים אל מול המצב הבעייתי, כשהם מוחים על חופשים בזמני אסרו חג, ימי "גשר" רבים מדי, ימי חופשה בודדים וחופשת קיץ מהארוכות בעולם המערבי.
חוקרי הכנסת המליצו על כיוונים לשינויים מבניים בלוח חופשות התלמידים כדי להתמודד עם המצב: הצמדת לוח השנה העברי ללוח החופשות – בדגש על תחילת הלימודים ביום א' באלול; הוספת ימי גשר בין חגים במקום ימי חופשה פזורים במהלך השנה – כדי להקל את האפשרות לתיאום עם חופשות ההורים; ביטול החופשה בימי האסרו חג – בתמורה לימי חופשה אחרים; ופתרונות נוספים. חלק מהפתרונות מיושמים, ואחרים מעוררים שיח (וגם מחלוקת).
מעניין יהיה לראות אם מעבר להקלה על ההורים, לסנכרון יותר טוב של ימי החופשה תהיה גם השפעה על הפריון שלהם בעבודה. כך או אחרת, שתהיה לכולנו שנת לימודים מוצלחת, ופוריה.
